הַמִּשְׁנָה היא קובץ ההלכות היסודי ביהדות, מקיף ומסודר על פי נושאים. המשנה כוללת את כל ההנהגות הבסיסיות והמקובלות לניהול אורח חיים יהודי, כפי שגובשו בבתי המדרש התָנָאִיִים מסוף המאה הראשונה ועד לתחילת המאה השלישית. המשנה מקיפה מגוון רחב של נושאים ותחומים ועוסקת בפרטי ההלכות והדינים בכל אחד מהם. המשנה היא חיבור חדשני מפני שהיא החיבור הראשון שהעלה על הכתב את התורה שבעל פה, דבר שנחשב לאסור באותה תקופה. גם היקפה הוא חסר תקדים מבחינה כמותית עד לאותו זמן, היומרה שלה היא להקיף את תחומי ההלכה השונים והמגוונים והיא איננה ערוכה באופן צמוד לטקסט המקראי אלא בנויה באופן נושאי.
המשנה היא חלק מהתורה שבעל פה, מסורת שעברה בעל פה ממשה רבינו עד לתנאים, כפי שמפורש במשנה הראשונה באבות. החכמים שדבריהם מופיעים במשנה מכונים תנאים. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.
הפירוש למשנה יצא בכמה מהדורות ופורמטים אחד המפורסמים שבהם הם משניות קהתי אותם חיבר הרב פנחס קהתי.