לשים לב! - כוחם הפרטיים הקטנים - אורי שכטר
תקציר הספר
כשחלה אבי ז"ל במחלת הסרטן הבנו שהוא רוצה שלאכנס זר לביתו חובה בו עובד הקשה של מחלתו אלא אנחנו, ילדיו, נטפל בו. איך אנחנו עשרה ילדים, שמונה בנים ושתי בנות, עשינו חלוקה מסודרת שבה כל אחד מהילדים הגיעו ל- 24 שעות עבודה באבא היקר. שלושה שבועות לפני שנפטר הייתי בתורנות שבת עם אבא בבית החולים. בשבת בבוקר הסתכלתי עליו, ובעדינות שאלתי אם יש לו כוח לשוחח איתי. אבי התבונן בי במבט אוהב ונענע את ראשו בחיוב. שאלתי: "אבא, מה סוד החינוך שלך? גידלת עשרה ילדים שבסך הכול ללכת בדרכך. הקמת המשפחה כבר ענפה ורחבה, וכולנודלים לעשות טוב, כל אחד במקום שבו הוא נמצא. אז אבא, מה הוד?"
אבא הסתכל עליי במבט מהורר ואמר: "אתה זוכר שבגיל שבע לקחת לי כסף מהארנק בלי רשות לקנות קלפים?" ומייד מנה עוד ועוד דברים שעשיתי, והפתעתי שזכר.
חייכתי במבוכה ואמרתי: "אבא, הייתי לא ראית שעשיתי את כל הדברים האלה."
"ראיתי הכול, אבל העסקתי בדברים הטובים שעשיתם."
הסתכלתי באבי, דמעות בעיניי, ואמרתי לעצמי: ואוו! כמה שזה קשה ליישם את הסוד הזה שנראה פשוט כל כך, ואז נזכרתי בשבתות שבהן שלא הייתי לתפילה בבוקר. כשהייתי סוף סוף לבית הכנסת זה היה מגיע ממש לקראת סוף התפילה, ובמקום לכעוס עליי היה אבא מניח את ידו עליי ואומר: "איזו נחת רוח אתה עושה לקדוש ברוך הוא ולי כאשר ראשה מגיע."
היא שניסיתי ליישם את השיטה הזאת על בניי, ורק אז הבנתי את הקושי של אבא שלי, שהיא עומדת בתפילה בשבת, התפילה הולכת ומתקדמת, ו"התכשיט" שלו איננו מגיע. ולבסוף, אתה כבר מגיע, כמה זה קשה להגיד לו מכל הלב, ללא שום הקפדה או הצגה (הרי ילדים קולטים מיידיים מזייף) את המשפט שאבא הוא אומר: "איזו נחת רוח אתה עושה לקדוש ברוך הוא ולי אתה מגיע."