בני יששכר המבואר קטן

ספר בני יששכר לשבתות ומועדים וחודשי השנה, להרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע אבד"ק דינוב, נדפס מחדש בצורה מאירת עינים, כאשר כל דבריו מנוקדים, בתוספת כותרות משנה, ומראי מקומות מפורטים לספרי חז"ל ראשונים ואחרונים, ותרגום לשון הזוהר ללשון הקודש. 6 כרכים בכריכה קשה, פורמט קטן.

 

אודות מהדורת עוז והדר לבני יששכר

החידוש של המהדורה שלפניכם הוא בביאורים לדברי רבינו, ציונים הערות והשוואות לספרי חסידות המרחיבים את דבריו במקום הצורך, ובנוסף נתחדש מדור 'מאמרי בני יששכר' בו לוקטו פנינים מתורת רבינו במקומות אחרים העוסקים באותו ענין, אשר רבה תועלתם לבאר ולהאיר את דבריו, בהיותם עשירים במקום אחר. בראש הספר נערכה יריעה לתולדות חיי רבינו, משפחתו ותלמידיו.

 

תוכן הספר בני יששכר

הספר בני יששכר מיוסד במאמרים מיוחדים על סדר כל חודשי השנה, כאשר בכל חודש מוקדשים מאמרים אחדים לבאר את מהות החודש, את סיבת שמו, ואת משמעותו הקבלית. בפתיחת הספר מוקדשים עשרה 'מאמרי השבתות' העוסקים בדרוש ובהבנה פנימית של מהות השבת, והדרך לעבודת ה' בה. אחריהם באים מאמרי חודש ניסן שהוא החודש הראשון על פי הלוח העברי, ובו דן המחבר בדרושים ארוכים על משמעות חג הפסח וכך על כל סדר המועדים.

אריכות דברים מיוחדת, נרשמת במאמרי חודשי כסלו-טבת המוקדשים ברובם למשמעותו של חג החנוכה. וזאת משום שכפי המקובל, בחג זה, חש המחבר התעלות רוחנית מיוחדת. המאמרים שמקיפים את כל ענייני החג שמעט נכתב אודותיו, הפכו את הספר לפופולרי בקרב הציבור החסידי, המרבה ללמוד בו בעיקר בימים החנוכה.

  

אודות מחבר הספר בני יששכר

רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב היה אדמו"ר חסידי בדור החמישי לתנועת החסידות. מכונה על פי רוב, בשם חיבורו המפורסם בני יששכר. 

מתלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, ואחריהם המגיד רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ ורבי אברהם יהושע השל מאפטא (מחבר ה"אוהב ישראל"). קשרים קרובים היו לו עם תלמידי בית-מדרשו של החוזה מלובלין ובראשם רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. שימש ברבנותן של דינוב, רוביטש, סטריז'וב, האליטש, ומונקאץ שאז הייתה חלק מהונגריה. פעל רבות להפצת תורת הקבלה ונלחם בחריפות נגד המשכילים.

רצ"א היה מחבר פורה במיוחד. עשרות חיבורים כתב במשך שנותיו, והם עוסקים בכל חלקי התורה שבכתב ושבעל פה וביניהם החיבור- רגל ישרה, ספר מפתח לערכי הקבלה והחסידות. בכתיבתו הוא משלב ידע גאוני, עם דרשנות מבריקה העושה שימוש מורכב במיוחד בגימטריות ורמזים. כתביו משמשים גם כמרבץ עשיר של אמרים ופנינים מגדולי החסידות, שהוא מצטט ודורש ומוצא להם סימוכים במקראות ובדברי חז"ל.