הספר אדם עם נשמת אדם, וחיי משנה ברורה, ב' כרכים.
אודות ספר חיי אדם
אדם הוא ספר הלכה שנכתב חיי בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 בידי רבי אברהם דנציג. בספר קיצור ההלכות הנהגות ביום-יום ובשבתות וחגים. חיי אדם כולל הסברים רעיוניים ולא רק הלכות. רבי אברהם קיבל את הסכמתו של רבי חיים מוולוז'ין על חיבור ספריו, אף שהלה התנגד להדפסת ספרי קיצורי הלכות, בתנאי שהחבר יוסיף את ההפניה לסימנים המקבילים בספר לשולחן ערוך על מנת לאפשר ללמוד לעיין בהרחבה.
הספר חיי אדם עצמו בנוי בחלוקה לפרקים (הנקראים "כללים"). 69 פרקים בהלכות על סדר היום ועוד 155 פרקים בהלכות שבת וחגים. הספר נחשב לאחד הספרים היסודיים באחרונים ואף מוזכר פעמים רבות בספר משנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן. רבי אברהם דנציג הלך לעולמו בגיל 73, היו שמצאו בזה רמז לספרו העיקרי שחיבר ("חיי אדם" בגימטריה 73).
היו גם שערערו על מעמדו של חיי אדם בטענה כי בזמן כתיבתו עסק המחבר במסחר ולא כיהן בפועל כמורה הוראה. רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו שדי חמד דוחה טענה זו ומונה שורה ארוכה של גדולי תורה שראו ברבי אברהם דנציג פוסק בר סמכא. רבי אברהם דנציג עצמו מסביר את עיסוקו במסחר, ומדוע אין זה אומר שהוא לא ראוי, בהקדמתו לספרו "חכמת אדם".
המהדורה הראשונה של חיי אדם הודפסה בשנת ה'תק"ע בעילום שמו של המחבר. המדורה השנייה הודפסה בשנת תקע"ט, לאחר שמצבו הכלכלי של הרב דנציג המנות והוא נאלץ להתאמן למורה הוראה בוילנה. במהדורה זאת גילה את שמו. מאז זכה החיבור לעשרות מהדורות, אולם בחלקן הרשו לעצמם המדפיסים לשנות ולהגיה כהבנתם. חיי אדם היה מספרי ההלכה המרכזית של יהדות אשכנז האורתודוקסית במאות ה-19 וה-20, עד שבבת השנייה של המאה ה-20 דחק ספר משנה ברורה את רגלי כל ספרי. ההלכה האחרים.
הרב ברוך הלוי אפשטיין שיצא נגד ספרי קיצורי הלכות אמר על שם הספר "חיי אדם" בספרו "מקור ברוך" שבחר בשם טוב לספרו אף אחד לא יעשה קיצור מספרו שהרי אחד לא יקרא לספרו "קיצור חיי אדם". למעשה, ספר בשם "קצור מספר חיי אדם" יצא לאור כבר בתרי"ד (1854) בדפוס יוסף ראובן ראם שבוילנה.