ספרי רבי שלום משאש סט 10 כרכים
הרב שלום מָשָׂאשׂ ( כ"ב בשבט ה'תרס"ט , 13 בפברואר 1909 , מקנס – י' בניסן ה'תשס"ג , 12 באפריל 2003 , Jerusalem ) היה רב מרוקאי וישראלי , כיהן כה רבה של קזבלנקה , הרב טפסים. למרוקו בהמשך שש שנים ורבה הספרדי של ירושלים 25 שנה. חיבר ספרים בהלכה ובאגדה ונחשב לפוסק מרכזי בישראל במאה ה-20 . מגדולי המשמרים והמחזקים של מנהגי יהדות מרוקו. את ספרו הראשון בהמשך, מזרח שמ"ש, כתב בהיותו בן 17 בלבד. .
מבין תלמידיו המפורסמים הם בנו, דוד משאש, שהיה רבה הראשי של פריז, שלמה משה עמאר, רבה הספרדי של ירושלים והראשון לציון לשעבר ואחרים. הוא היה מצאצאי הרב רפאל בירדוגו. בן-דודו של אביו, יוסף משאש, היה רבה הספרדי של חיפה ודודו מצד אמו, יהושע בירדוגו, היה הרב הראשי של מרוקו. לאורך חייו היה מקורב לחסן השני, מלך מרוקו ועמד בקשרים טובים עמו.
שיטתו בהלכה ויחסו למנהגים
פסיקותיו של הרב משאש היו לעיתים מקוריות, במסגרת שאלות פתוחות שהיו חדשות לו, זאת בעוד השאיר את הפסיקות הקיימות במקרים שבהם כבר פסקו אבותיו[11]. הוא השתמש פעמים רבות בסברתו ובעיונו, ונתן משקל רב למנהג יהודי מרוקו. סבר שככלל יהודי מרוקו בארץ ישראל צריכים לנהוג כדעת רבי יוסף קארו, למעט מקומות שבהם מנהגם היה שונה, שבהם יש להעדיף את המנהג[12]. על כך, התגלעה מחלוקת עזה[13] בינו לבין הרב עובדיה יוסף, שסבר שבני כל עדות המזרח בארץ ישראל צריכים לנהוג כשיטתו של רבי יוסף קארו, בניגוד למנהגיהם המקוריים[14]. כמו כן, סבר שמנהגי האר"י מתאימים לאלו העוסקים בקבלה ובתורת האר"י, ולא לכלל הציבור[15]. לצד הידידות ביניהם, הייתה מתיחות בין הרב משאש לרב עובדיה יוסף, שעיקרה נסובה סביב שהרב משא בלם את ניסיונותיו של הרב עובדיה יוסף לטפח תרבות תרבותית מאוחדת לכל בני עדות ספרד.
שני מנהיגי הקהילות הסכימו כי יש לקרוא קריאת הלל ביום העצמאות עצמאית להודות לה' על הקמת מדינת ישראל, אך בעוד הרב עובדיה יוסף זצ״ל דגל בקרי הלל חלקית, הרב משאש זצ״ל קרא לתפילת הלל .