גדלת מרדכי - הספדים ודברי זכרון על הרב מרדכי אליהו זצק"ל
הרב מרדכי אליהו(כ"א באדר א' ה'תרפ"ט, 3 במרץ 1929 – כ"ה בסיוון ה'תש"ע, 7 ביוני 2010) היה פוסק, מקובל ומנהיג דתי. כיהן בתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל בשנים ה'תשמ"ג–ה'תשנ"ג (1983–1993).
דיין וכרב ראשי לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית שנת ה'תש"ך (1960) השלים את לימודיו בבית המדרש לרבנים ולדיינים של הרב יצחק נסים וקיבל כושר דיינות ממועצת הרבנות הראשית[14]. הוא התמנה לדיין הצעיר ביותר בארץ, בבית הדין הרבני בבאר שבע. לאחר ארבע שנים עבר לבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובשנת תש"ל התמנה כחבר בית הדין הרבני הגדול[15]. בשנת תש"ל (1970) מונה בידי מועצת הרבנות הראשית לחבר ועדת הבוחנים לדיינים
בד' בניסן ה'תשמ"ג נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל במקומו של הרב עובדיה יוסף, כאשר קיבל 87 קולות וגבר על הרב אליהו בקשי דורון, שזכה ב־49 קולות. הכתרתו התקיימה בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי שבעיר העתיקה בירושלים. לצדו כיהן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.
תקופת כהונתם התבלטה בשיתוף פעולה בין הרבנים הראשיים, בין השאר הנהיגו שישיבות מועצת הרבנות הראשית תתקיימנה לסירוגין - שבוע אצל האחד מהם ושבוע אצל עמיתו, כמו כן הציב כל אחד מהם בלשכתו כיסא תואם לשלו - עבור עמיתו. והקפידו להיפגש בכל שבוע ולדון יחדיו בנושאים שעל הפרק. הם פעלו להעלאת רמת הכשרות של הרבנות הראשית והקפידו להיות מעורבים בפרטיה, תוך שליחת שליחים ברחבי העולם, זימונים של רבנים ואנשי מקצוע, ובדיקה אישית של רשימות מוצרים וחמרי גלם. במסגרת כך הם יזמו כללים ותקנות בענייני כשרות ארציים ובענייני היבוא ושחיטת הבשר בחו"ל, והפעילו ביקורת קפדנית על צוותי השחיטות היוצאים לחו"ל, שהעלתה את רמת הכשרות של שחיטת חו"ל.
מלבד העיסוק בנושאי רבנות קלסיים, כגון כשרות ונישואים, עסקה הרבנות בנושאים ציבוריים, כמו שביתת האחיות. כן בלט החידוש בהכרעת הרבנות הראשית בהנהגתם בעניין קביעת רגע המוות, פסיקה שסללה את ההכשר ההלכתי להשתלת איברים בישראל.
כרב ראשי הרבה לבקר ביישובים ובבתי ספר חילוניים, וכן בקהילות יהודיות בעולם.
בשנת ה'תשס"ט (2009) החל להוציא סדרת ספרים בשם שו"ת הרב הראשי המבוססים על שאלות שהופנו אליו כאשר כיהן כרב הראשי לישראל. התשובות בספר קצרות, בניגוד לדיון הלמדני המאפיין את סדרת ספריו שו"ת מאמר מרדכי.