הספר שמחת תורה - מבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש. הוצאת מעיינותייך, כריכה קשה. שיחות בעיניני דיומא מבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש.
אודות הספר שמחת תורה
"אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה.. וכל ארבעים יום הללו- הכנה לשמחת תורה" (אדמו"ר הזקן, סידור עם דא"ח מאמרי חודש אלול)
בואו לשאוב ולהישאב לתוככי שמחת התורה בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש. השיחות העמוקות והייחודיות במהותו של יום מובאות כפי שהן בטעמם וניחוחם המקורי, בקנקן חדש ערוך ומאיר עיניים.
אודות מחבר הספר שמחת תורה
רבי מנחם מנדל שניאורסון (מכונה הרבי מליובאַוויטש או מלוּבָּבִיץ' ובקיצור הרבי; י"א בניסן תרס"ב, 18 באפריל 1902 - ג' בתמוז תשנ"ד, 12 ביוני 1994) היה האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, בראשה עמד משנת ה'תשי"א, 1951, ועד פטירתו. נודע בעיסוקו הרב בהחשת הגאולה. בשנותיו האחרונות ראו בו חסידיו את המשיח. רבים מהם מוסיפים להאמין בכך אף לאחר מותו. קברו משמש מוקד עלייה לרגל.
הקים את מפעל השלוחים ובתי חב"ד במקומות רבים בעולם. משנתו התפרסמה בחייו ולאחר פטירתו בספרים רבים. הכריז על עשרה מבצעי מצוות שיש לעורר את עם ישראל לקיימם.
דרשותיו
בשבתות, חגים ומועדים חסידיים ערך התוועדות בבית מדרשו, הרבי ישב במרכז בית המדרש על בימת עץ מוגבהת, ומאחריו רבנים ואישי ציבור. מולו ישבו חסידיו המבוגרים, והצעירים עמדו בצפיפות על מדרגות עץ מוגבהות (בצורת טריבונות).
הרבי היה פותח באמירת דברי תורה הקשורים בדרך כלל לפרשת השבוע או לאותו מועד. בין השיחות, שנמשכו זמן רב, שר הקהל ניגונים והרים כוסית 'לחיים'.
לאחר אמירת כמה שיחות היה מצווה הרבי שישירו 'ניגון' הכנה ל'מאמר חסידות' או בעגה החסידית 'דא"ח' (ראשי תיבות של דברי אלוקים חיים). בזמן אמירת המאמר היה שקוע הרבי ברצינות מיוחדת. קודם אמירת המאמר נעמד הקהל על רגליו.
פרט לשבת, שההקלטה אסורה בה על פי ההלכה, כמעט כל מילה מדוברת של הרבי תועדה והועברה לחסידיו בעולם. שיחותיו בשבתות שארכו שעות רבות שוחזרו בכתב על ידי ה"חוזרים" ונשלחו במהירות לחסידים.
בשונה מהאדמו"רים הקודמים של חב"ד לא נהג הרבי לכתוב את תורתו בעצמו. מאז תחילת מנהיגותו החלו חסידיו להתאסף לאחר כל התוועדות ולשמוע מצוות "חוזרים" בראשות הרב יואל כהן שחזור של שיחותיו. רוב ההתוועדויות נערכו בשבתות ובחגים, ולכן לא ניתן היה להקליטן. דברי התורה נאמרו לעתים במשך 13 שעות ברציפות, ועל כן הייתה חשיבות רבה לזיכרונם של "החוזרים". צוות שנקרא 'ועד הנחות התמימים' הופקד על העלאת הדברים על הכתב. הרבי היה מקבל את ה"הנחות" הכתובות לחדרו, וחלק קטן מהן הוגה ואושר על ידו. משנת תשמ"ז הגיה ואישר את רוב ה"הנחות".