הספר תורת חובת הלבבות - רבנו בחיי היה הוגה הדעות השני בעם ישראל, שכתב ספר עיוני בנוי ומסודר, העוסק בנושאי אמונות ודעות. ראשון היה רב סעדיה גאון, בספר האמונות והדעות, ואחריו- רבנו בחיי אבן פקודה. ספר חובת הלבבות עוסק בענייני מוסר, עבודת ה' ואמונה.
הספר, המהווה ניסוח של "תורת המוסר" היהודית, נכתב בשנת ד' תת"מ. לספר הייתה השפעה על המוסר היהודי והלא-יהודי. רבנו בחיי הבדיל בספרו בין "חובות האיברים", כלומר המצוות המעשיות המוטלות על היהודים, לבין "חובות הלב" - חובות ההכרה וההרגשה, שהן מצוות האמונה והדרישות המוסריות. הוא מדגיש שהאחרונות עולות בחשיבותן על הראשונות. על פי השקפתו, חובה על היהודי להאמין באל ולבטוח בו, לערוך חשבון נפש ולחזור בתשובה, אך מעל לכל, לאהוב את השם.
הספר זכה לשבחים מגדולי האחרונים, אולם רבים הביעו הסתייגות מתוכן השער הראשון, בשל תכניו הפילוסופיים. הגאון מווילנה, ששיבח את הספר, המליץ לתלמידיו ללמוד את ספר הכוזרי במקום השער הראשון.
בחיי אבן פקודה מדגיש ב"חובת הלבבות" את האתיקה המוסרית שבדת, שאותה ראה כעיקר, בשונה מהרמב"ם, שראה את הבחינה השכלית כעיקר. ספרו נחשב לאחד מספרי האמונה העיקריים ביהדות לצד הכוזרי, מורה נבוכים, אמונות ודעות ואחרים. חובת הלבבות נכתב במקור בערבית, ותורגם לעברית בידי מתרגמים ורבנים שונים, המובאים לקמן: