הספר שיר השירים מבית לוי בריסק, חג הפסח בהגדה ובהלכה במשנת רבותינו לבית בריסק.
דרך הלימוד של בריסק
רבי חיים מבריסק כיהן בראשות ישיבת וולוז'ין לצד סבו (חותן חותנו) הנצי"ב. בעוד הנצי"ב דגל בלימוד מהיר של דף גמרא ליום ושהעיון יהיה בדרך המקובלת, רבי חיים פיתח גישה חדשה, העוסקת בהגדרת והבנת צדדי ומסקנות הסוגיא לעומקם, והבנה כיצד פועלים דיני התורה.
גישה נוספת של שיטתו, הנובעת אף היא מהתעמקות בגדרי הדינים היא שבמקרים של סתירות בין סוגיות, נהג רבי חיים לבאר ששתי הסוגיות מתייחסות לצדדים שונים של הנושא. גישה זו מכונה "צווי דינים" (שני דינים).
עם זאת, רבי חיים לא חתר לחדש טעמי תורה, והוא התמקד בהוכחת הגדר ולא בהבנתו. תלמידו רבי אלחנן וסרמן כותב בהקדמת ספרו קובץ שיעורים ששמע מרבו ש"לחדש חידושים היה בכוחם של הראשונים. תפקידנו הוא רק להבין את דבריהם". רבי יושע בער סולובייצ'יק מירושלים נהג לומר שבבריסק בעיקר "לומדים מה לא לומר, ולא מה לומר", כלומר שבריסק נועדה לחנך לא להגיד חידושים מפליגים אשר לדעתם אינם ישרים. היו שטענו שדרך לימודו פשטנית עקב התמקדותו בביאור עיקר סברות הגמרא ולא בבניית פלפולים וחידושים. ולעומת זאת היו שביקרו את ההתעסקות המרובה בהגדרות בלי להתבונן כיצד הן מתיישבות בסברה או במקורות.
בעקבות דרכם העיונית אשר לדעתם אינה חלק נוסף ללימוד התורה, אלא מהווה הבנה בסיסית של הנאמר, בבית בריסק החשיבו את הלימוד העיוני. רבי חיים אמר שאדם היכול לעיין ואינו מעיין, נחשב כ"מבטל תורה" באיכות. רבי יצחק זאב נהג לומר, שאף שבתשעה באב אסור ללמוד בעיון, בכל אופן ודאי ישנו גבול המותר, שמלבדו אין זה לימוד. בחוג בריסק מעריכים בעיקר רבנים למדנים, ולאו דווקא רבנים בקיאים.