איש כי יפליא - הרב הנזיר
הילה וולברשטין
והוא מפליא...דמות מופלאה שהייתה יובל שנים חלק חשוב מן הנוף הירושלמי.
ייחודי לא רק בדורו אלא בדורות כולם. קיבל עליו דרך חיים של נזירות בקדושה ובטהרה.
נזיר אלוקים. מורה לא עלה על ראשו, יין ושכר לא בא אל פיו,לא טעם מן החי והלך בנעלי בד.
"מנהגנו כמו חולין על טהרת הקודש, לקדש את החיים",הסביר.
ישותו ומטרתו בחייו היו הציפייה אל הגאולה השלמה באופן המעשי ביותר: קידוש החיים כשלב להגיע למדרגות רוח- הקודש ולהחזיר לישראל את קנין הנבואה שאבד בחורבן הבית.
מערב ראש חודש אלול ועד מוצאי יום הכיפור, בשבתות ובימים טובים, שרוי היה בתענית דיבור.
"אומרים בשתיקה יותר מבדיבור",הטעים.
נצר וממשיך שושלת רבנית מפוארת, חניך ישיבות המוסר ותלמיד מרן ה'חפץ חיים'.מסדר משנת רבו הגדול מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק ועורך ספריו:'אורות הקודש'.
העמיד תלמידים וכתבים הרבה ועשה סייג לתורה. קדוש היה. ענק בתורה, בנגלה ובנסתר, חוקר ומקובל אלוקי ובקיא בהגות העולמית. בספרו הגדול 'קול הנבואה' חיקר וניסח את שיטתו: "ההגיון העברי השמעי".
עם רעייתו - תמתו הרבנית הצדקת שרה השותפה המסורה , חינכו בדרכם הגדולה את ילדיהם צפיה ושאר - ישוב.
מתוך צער ואבל על כך שהעיר העליונה נעקרה מאיתנו , משנת תש"ח כמעט שלא יצא את ביתו עד שניתן יהיה לשוב ציונה .
אחר התרת נדרים מיד עם שחרור מקום המקדש בכ"ח באייר תשכ"ז , יצא עם ידידו - אהובו כאח לו הרב צבי יהודה הכהן קוק אל סמוך לדביר אצל כותל המערבי והתפלל לצד חתנו הרב שלמה גורן ובנו הרב שאר - ישוב כהן עם חיילנו משחררי העיר.