ספר לשם שבו ואחלמה - מאיר הלשם - ספר הכללים

ספר לשם שבו ואחלמה - מאיר הלשם - ספר הכללים

ספר הכללים מתוך לשם שבו ואחלמה לבעל הלשם, הרב שלמה אלישיב, במהדורה חדשה ומהודרת של הוצאת ברזני. חלק ג' מחלקי הדרושים - 'ספר הכללים' עוסק בכללי התפשטות והסתלקות, ובו ידובר נפלאות בסדר אריגת העולמות והשתלשלותם מהעולם היותר עליון אשר ברום מעלה עד סוף כלל העולמות בריאה יצירה עשייה, אשר נבראו הם יש מאין.

 

אודות ספרי לשם שבו ואחלמה

ספרי לשם שבו ואחלמה מבארים ומרחיבים את שיטת האר"י בקבלה, ומתפלמסים עם שיטותיהם של מקובלים אחרים. הספר כלל ארבעה חלקים עיקריים (לפי סדר הדפסתם):

1. ספר הקדו"ש: הקדמות ושערים.
2. ספר הדע"ה: הוא דרושי עולם התוהו.
3. לשם שבו ואחלמה, חלק הכללים.
4. לשם שבו ואחלמה, חלק הביאורים (פירוש על עץ חיים לרבי חיים ויטאל).

לאחר פטירת הרב שלמה אלישיב נדפס ספר "גליוני לשם שבו ואחלמה", מגיליונות שכתב בשולי ספריו, כך גם נדפס ספר "נגלות לשם שבו ואחלמה" המלקט מתוך ספריו את העניינים השייכים לחלק הנגלה שבתורה.

בעל הלשם היה מתנגד של החסידות, וגם של שיטת הרמח"ל בקבלה, אשר לפיה דימויי הקבלה אינם אלא משלים להנהגת הבורא את עולמו. בספרו לשם שבו ואחלמה הדע"ה (חלק א, דרוש ה, סימן ז, אות ח), מביא הרב טעונים נגד שיטתם של הרמח"ל והבעל שם טוב. אמנם בספרו לשם שבו ואחלמה (חלק הביאורים, חלק א, דרושי עיגולים ויושר, הקדמה לענף ב, אות ב) נראה שחזר בו מלייחס לרמח"ל את הדברים. הרב אלישיב היה תומך של שיטת הגר"א בקבלה שדגלה בהיצמדות למקורות התלמודיים.

 

אודות מחבר ספרי לשם שבו ואחלמה

הרב שלמה אלישיב היה מחשובי המקובלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בעל ספרי ה"לשם שבו ואחלמה", על שמם הוא נקרא גם בעל הלשם. נולד בליטא לרבי חיים חייקל ולמד אצל אביו ואצל רבי גרשון תנחום ממינסק וכן בישיבת טלז.‏‏

הרב אלישיב זכה ליחס של הערכה שגבלה בהערצה מחכמי התורה של תקופתו. החזון אי"ש אמר עליו שהוא ה"מקובל האחרון". הרב קוק קרא לו בכמה מקומות "גדול המקובלים בדורנו". ואף מצוטט משמו כי אמר עליו שהוא בקיא בחדרי הקבלה כמו שאדם בקיא בביתו.‏‏‏ היה מורו של הרב אהרן שלמה מהריל ועמד בקשרים עם הראי"ה קוק והרב אריה לוין. נכדו הוא הרב יוסף שלום אלישיב.

עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד והתיישב בירושלים. נפטר בכז באדר תרפ"ו (13 במרץ 1926) ונקבר בבית הקברות הר הזיתים. על הלוויתו סיפר רב אריה לוין: "כשהוציאו המטה ברחובה של עיר הספידו מע"כ רבינו הגאון הצדיק המקובל מרן רבי אברהם יצחק הכהן... בבכי תמרורים, ובתוך דבריו התפרץ בבכי וצעק בקול מר: אבי אבי רכב ישראל, אילו זכינו היינו רואים בעינינו כי פסק עמודא דנורא בין דידיה לדידן כראוי לחד בדרא או לתרי בדרא... ואמנם ראינו פלא כשהעלו את ארונו אל מעלת הר הזיתים והתחילו להתעסק בקבורתו, זכינו כל המשתתפים שמה לראות בעינינו עמודא דנהורא כעין מראה הקשת תחת כיפת השמים ממזרח למערב עד סתימת הגולל, כולם ראו ותמהו".