הספר איש חוצה ישראל מאת בני גל, בעריכת יונדב קפלון ורזיה בן גוריון, הוצאת תום, 336 עמודים, כריכה רכה. תיאור ביוגרפי מלא של מסע חזרה בתשובה. “כמה טוב לי שלא נולדתי דתי” – כך מתאר ה’בנדיט’ הקיבוצניק, בני גל, את תחושתו לחבר דתי בצבא. גל שגדל בקיבוץ בית אורן על ברכי האידאולוגיה הקומוניסטית, לא ידע יהדות מהי.
אודות הספר איש חוצה ישראל
"האמת היא שכתבתי את הספר איש חוצה ישראל לילדים ולנכדים שלי. זו הייתה המטרה. אחרי שסיימתי לכתוב אותו, ישבתי לקרוא אותו בעצמי, ושלחתי אותו ליוצרים ועורכי ספרות שאני מעריך. מהתגובות שלהם הבנתי שיש בספר הזה מתנות יקרות ערך, ושכדאי שעוד אנשים ייהנו ממנו, ולכן החלטתי להוציא אותו לאור. אני כותב בספר על החיים שלי, אבל הספר בעצם מדבר על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. של כל מי שקורא אותו. אני חושב שהספר אמור לקרב את מי שיקרא אותו לאביו שבשמיים. אני שומע מאנשים שזה מה שזה עושה להם. רציתי שזה מה שזה יעשה לילדים שלי, ואני מאוד שמח שזה מה שהוא גורם להרבה אנשים. הספר הוא מעין אפליקציה שמדריכה את האדם - איך לחבר את הפאזל. והפאזל הזה נמצא בנפש של כל יהודי ויהודי. הספר הזה הוא מסע לה' יתברך. למעשה, בראייה עמוקה, כל חיינו הם מסע לה' יתברך".
מתוך ראיון עם המחבר.
אודות מחבר הספר איש חוצה ישראל
בני גל הוא איש מרתק בעל סיפור חיים יוצא דופן, שמסופר בצורה קולחת ומסקרנת.
נדמה שקורות חייו יכולים להספיק לשלושה אנשים: הוא מחלוצי הפרסום הדתי-חרדי, והוגה שיטת האימון היהודי. רבים מכירים אותו כאדם מבוסס פלוס, איש עסקים מכובד עם זיק שובב בעיניים. אבל הדרך שלו עד לשם הייתה ארוכה.
גל נולד בדרום אמריקה. אביו נס על נפשו מאירופה הבוערת והיה היחיד מכל בני משפחתו שניצל. אמו הייתה צעירה ותאבת חיים שהנישואין נכפו עליה. המשפחה התפרקה ואביו של גל עלה עם שני בניו לארץ. הבנים נשלחו לקיבוץ בית אורן ונאלצו להיות ילדי חוץ, עם המעמד הנחות שהסטטוס הזה גורר. על קיומו של יום כיפור הוא מגלה רק בצבא.
בבגרותו הוא יוצא לחפש את מזלו בתל אביב ולאט לאט מצליח. הוא טס לגרמניה ללמוד קולנוע, וכשהוא שם, קול פנימי שולח אותו לבקר בכפר שבו חיה ונרצחה משפחת אביו, ובדכאו. על הדרך הוא מוריד קילו או שניים של תמימות. הוא חוזר לישראל, לבית הרב צבי יהודה, למזכירות גוש אמונים, לחברון ולקריית ארבע ומשם לבית אל. כקיבוצניק לשעבר הוא לומד איך מנהלים כסף בדרך הקשה, ורק אחרי מינוסים עמוקים הוא רואה ברכה בעמלו.
גל משתף את קוראי איש חוצה ישראל גם בפרקי השנים האחרונות: עזיבת עולם הפרסום, ההחלטה להשקיע בתורה, בבית ובזוגיות, ודרך החתחתים שהביאה אותו לפיוס עם הגמרא ולבניית האימון היהודי. הפרק האחרון והחושפני ביותר מספר על הפיוס המאוחר עם הוריו ועם בני הקטן, הילד הנטוש והכואב שבקיבוץ.
פרקי החיים מאורגנים באופן לא בדיוק כרונולוגי, והקורא לא יכול להבין כמה זמן כל דבר ארך. במובן הזה יש כאן חוסר בהירות. הספר גם ארוך מאוד, ואולי אפשר היה לצמצם כמה מפרקיו. אבל בשורה התחתונה, יש כאן איש שחצה את ישראל ואוהב את כולם. שווה לקרוא וללמוד על הישראליות ועל נאמנות לקול הפנימי, או אם תרצו לנשמה.