חנוך בקושי מצליח לדבר. מריצים אותו על האלונקה, בדרך למסוק. איתן רץ לידו. “ויינברג, קח את זה, תביא להורים שלי”. הוא איכשהו מכניס יד לכיס התחתון של המכנסיים, מוציא נרתיק שחור. הפק”ל כיסים שלו. “יש שם מכתב”. הוא נושם בכבדות, גונח. היו גם אתם חלק מהמסע אל הגילוי העוצמתי איך בורא עולם נמצא בתוך הכאב, מוליך אותו בבטחה, יד ביד בדרך אל הטוב האמיתי, אך טוב וחסד.