הספר עולם הפוך ראיתי, מאת חני ויינרוט, הוצאת ווינרוט, 153 עמודים. מחברת רב המכר - בארץ החיים. נקודת מבט מרגשת ומעמיקה המבקשת ללמד עוד קצת על העולם ופשרו.
אודות הספר עולם הפוך ראיתי
אחרי שספרה הראשון, "בארץ החיים", הפך לרב-מכר, משיקה חני וינרוט את ספרה השני, "עולם הפוך ראיתי" – שחושף גם הוא את נשמתה ואת ההתמודדות האמונית והפנימית שלה עם גזר הדין שנחתך לה..
"...שבע שנים חלפו מאז הודיע הרופא לחני וינרוט שנותרו לה, על פי הסטטיסטיקה, שישה חודשים - אולי פחות - לחיות. ששת החודשים ההם והשנים שבעקבותיהם יצרו היכרות מחודשת בינה ובין החיים ועזרו לה לגלות את העולם מזווית אחרת. כיום, מעבר התמודדות היום-יומית, היא לומדת, מטיילת, מצלמת, עובדת, מתנדבת, מרצה, ועוזרת לאלפי אנשים - בריאים וחולים - לגלות את העולם ביחד איתה. חני ניצחה את הסטטיסטיקה והיא מנצחת אותה בכל יום מחדש..."
חני מספרת מה הביא אותה להוציא את ספריה. "כתבתי לילדיי מכתבי פרידה פרטיים, עצות לחיים, ואנשים קראו והרגישו שזה נותן להם" מתוך המשבר, ההלם והכעס מצאה חני את השליחות והייעוד שנתנו לה כוחות להמשיך. אסופת מכתבי פרידה פרטיים שכתבה לילדיה והעלתה לרשת "כדי שלא יילכו לאיבוד", הפך אותה לאדם מאוד לא פרטי, שאינספור נשים, בריאות כחולות, עוקבות אחריה באדיקות ושואבות ממנה כוחות. "כשגיליתי שאני חולה מאוד, שירה הייתה בת חמש, שלמה היה בן ארבע ונעמי הייתה בת שנתיים וחצי. מאוד רציתי שהם יזכרו אותי... רציתי לתת להם משהו מעבר, משהו שאמא נותנת לילדים שלה. סוג של עצות לחיים, צוואה רוחנית. אז ניסיתי להסריט את עצמי, אבל פשוט כל הזמן הייתי בוכה. כך התחלתי לכתוב, והייתי כותבת בלילות, ומהפחד שזה ייאבד - העליתי את זה לאינטרנט בלי שום כוונה שמישהו יקרא".
אבל אנשים קראו. ועוד איך. חני מספרת כי "בלי להכיר אותי הם התחברו והרגישו שזה נותן להם - דווקא מהמקום של אנשים שמתמודדים עם היומיום, ורוצים את הדיוק הזה שאולי יש רק למי שעומד מאוד קרוב למותו. והתחילה להיווצר איזושהי קהילה של קוראים".
ההוצאה לאור לחצה, ואסופת המכתבים יצאה כספר רב מכר. הספר הראשון "בארץ החיים" יצא כאסופת מכתבים לפני כשלוש שנים, ומוגדר על ידיה כ"ספר על משמעת החיים, אמונה בזמן משבר, תובנות לקחת לדרך ואיך מחשבים כל יום מסלול מחדש בהתחשב בנסיבות החיים".
שלוש שנים לאחר הספר הראשון, השיקה חני את ספרה השני, "עולם הפוך ראיתי" – שחושף גם הוא את נשמתה ואת ההתמודדות האמונית והפנימית שלה עם גזר הדין שנחתך לה לפני שבע שנים.
אודות מחברת הספר עולם הפוך ראיתי
חני וינרוט (33) אובחנה לפני מספר שנים, בעיצומם של לימודי התואר השני בפסיכולוגיה, כחולה בסרטן כרוני. "באותו זמן, שנייה לפני שזה קרה, אם היית שואלת אותי מה הייעוד שלי - הייתי עונה לך לגדל את שלושת ילדיי, ללדת עוד כמה ילדים, ברור, לסיים את התואר השני עם שאיפה לדוקטורט - ולעבוד בלעזור לאנשים", מספרת וינרוט בשיחה ל-ynet. "היה לי יעוד רוחני, וגילוי המחלה שבר אותי. כי פתאום הייתי צריכה יעוד חדש".
"על זה היה הבכי שלי, הסצנות, הדרמות, המשברים, הכעסים. מה אני עושה עכשיו? למה אני קמה בבוקר? את הילדים האלה אני לא אוביל לחופה, לתורה ולמעשים טובים. פסיכולוגית אני לא אהיה, אז למה? בתקופה ההיא היתה לי מחשבה קשה כל כך שהטריפה אותי. אמרתי לקב"ה: 'אם גזרת עלי כליה רוחנית, אין לי מה לעשות פה. הגוף הזה יחיה עוד יום או פחות יום. זה כמו התעללות. בשביל מה אתה מחזיק אותי, אם אני לא יכולה להיות באמת חלק מהקיום הזה?'", ממשיכה וינרוט לתאר.
בספרה החדש מתארת חני את תובנותיה משנות המחלה. שמו של הספר "עולם הפוך ראיתי" לקוח מהגמרא במסכת בבא בתרא י', ע"ב, שדנה בסוגיית הייסורים בעולם הזה – מתוך המבט הנכון של חיי העולם הבא.
"שם הספר מרמז על היכולת שלי לראות את העולם מתוך נקודת מבט שאנשים בריאים לא רואים. אני סוג של נוכחת-נפקדת. אני לא בריאה ולא מתה. אני עם רגל באדמה ורגל בשמיים", מסבירה חני את שמו של הספר.
בכריכתו האחורית של הספר מובא הטקסט הבא, אחד מני רבים המופיעים בספר עצמו: "פעמים רבות שואלים אותי: 'חני, איך את תמיד מחייכת?'. אני לא רוצה לענות על השאלה הזאת תשובה של 'נכון' או 'לא נכון', אלא להתייחס להנחת היסוד המוטעית שיש כאן: צריך תמיד לחייך – עכשיו השאלה היא איך חני, שהיא בכלל חולה, מצליחה ליישם זאת? זה פשוט לא נכון. לא צריך תמיד לחייך, ומי שיודע זאת, יכול להרשות לעצמו להעלות חיוך רחב על פניו".