חומש העמק דבר-הרב קופרמן

סט חומש העמק דבר, הנצי"ב, 6 כרכים, כריכה קשה. חמישה חומשי תורה עם פירוש הנצי"ב על התורה במהדורה חדשה ומאירת עיניים. כולל רנה של תורה על שיר השירים מבואר ומפורש. 

אודות חומש העמק דבר

פירושו של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ("הנצי"ב מוולוז'ין") לחמשת חומשי תורה ולמגילת שיר השירים. הספר מפרש על דרך הפשט, מעמיק ומנתח כל אות, ניקוד ודגש הנראים מיותרים ולמד מתוכם את דרשות חז"ל שבעומק הפשט.

הנצי"ב כתב כהרחבה לפירוש זה את "הרחב דבר" המסביר ומרחיב את פירוש הפשט ומראה את בירור הפשט מתוך מקורות שונים כגון הנביאים, כתובים ומדרשי חכמים. העמק דבר נכתב על פי שיעורים שהיה מעביר הנצי"ב בכל יום בישיבת וולוז'ין על פרשת השבוע.

מתוך שער החומש העמק דבר

פירוש הנקרא העמק דבר - יעמיק דברים, ליישר ההדורים, בפיקודי ה' הישרים, להוכיח כי אין בהם שינויים וייתורים, הכול כמעמקי הפשט סדורים, וכל נקודה או דגש המיותרים, על כוונות רמות מורים, וגם דרשות רז"ל בעומק הפשט מזהירים.

מצורף לזה עוד הרחב דבר ירחיב הדברים, במקראות נ"ך ובדברי רז"ל להראות כי המה ברורים, ערוכים בכל ושמורים, למבקשי דברי ה' במישרים.

אשר זיכני ה' אותי, העמוס בעבודה, נפתלי צבי יהודה ברלין מוואלאזין, בעל המחבר העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון.

אודות מחבר חומש העמק דבר

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, (כונה בפי בני דורו: ר' הירש לייב) (כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) הידוע בשם הנצי"ב מוולוז'ין, היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

הנצי"ב היה בכור לאביו, הרב יעקב, שהיה סוחר ותלמיד חכם בעיר מיר. אביו היה מיוחס מצד אביו לרבי אלחנן מברלין, מבעלי התוספות, ומצד אימו הגיע ייחוסו עד רבי מאיר אייזנשטט, בעל מחבר שו"ת פנים מאירות. בגיל 13 וחצי, לקחו ר' יצחק מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין, כחתן לביתו ריינה-בתיה.

עם נישואיו התמסר הנצי"ב להתעמקות בתורה, כעשרים וחמש שנים עסק רק בלימוד, וסיפורים רווחו על שקדנותו המופלגת. בנו של הנצי"ב, הרב מאיר בר-אילן, מספר שבתחילה לא נודעה גדלותו המיוחדת של הנצי"ב עקב צניעותו. חליפת מכתבים בין הנצי"ב לאחד מגדולי ישראל בדורו, ר' דוד לוריא היא זו שהעמידה את חותנו, רבי יצחק מוולוז'ין, על גדולתו של חתנו ומשנת תר"ז הוא נתבקש להעביר שיעורים בישיבת וולז'ין.

כשנפטר חמיו שנת תר"ט נעשה חתנו הראשון, ר' אליעזר יצחק, לראש ישיבה והנצי"ב מִשְנֶה לו. מותו בגיל צעיר של חתן זה, בשנת תרי"ג (1853), הביא להכתרתו של הנצי"ב כראש הישיבה. מתחרה על הנהגת הישיבה היה לו באותו זמן אבי שושלת בריסק, ר' יוסף דב בר סולובייצ'יק. השניים כיהנו זמן מה יחדיו, אך חילוקי הדעות והחיכוכים ביניהם היו רבים. הנצי"ב הצטיין בבקיאות ובפשטות, ואילו ר' יוסף-דוב בפלפלנות ובחריפות. ארבעה מגדולי הרבנים באותו הדור, ביניהם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, התערבו במחלוקת שנוצרה והעמידה בסכנה את קיום הישיבה, והכריעו לזכותו של הנצי"ב. או אז נקרא היה הנצי"ב ראש הישיבה ורבי יוסף דב משנה לו, וכך כיהנו שניהם בראשות הישיבה במשך כשתים עשרה שנים, בהם נחלקו תלמידים ומפעם לפעם היה צורך לפשר בין תלמידיהם, באחד הפעמים האלו בחר רבי יוסף בר לעזוב את הישיבה לטובת רבנות עיר. וכדי להוכיח שאין שום מחלוקת וקפידא בין השנים, באו שתי המשפחות בקשרי חיתון. נכדתו של הנצי"ב, בת חתנו ר' רפאל שפירא, נישאה לר' חיים סולובייצ'יק, וזה לימד בישיבה בעשור האחרון לקיומה.

תחת הנהגת הנצי"ב התפרסם שמה של הישיבה עוד יותר ומספר התלמידים בישיבה גדל ממאה ליותר מחמש מאות תלמידים. מקצת מאופייה של הישיבה השתקף ב"המתמיד" שכתב חיים נחמן ביאליק.

בשנת תרל"א מתה אשתו ריינה בתיה, אם בנו ר' חיים ברלין. לאחר מותה נשא הנצי"ב את בת אחותו, בתיה מרים, ביתו של בעל ה"ערוך השולחן", רבי יחיאל מיכל אפשטיין, שהייתה צעירה ממנו בכשלושים שנה. לזוג נולדו שני הבנים: רבי יעקב ורבי מאיר ברלין (לימים  בר-אילן).

בזקנותו, רצה מאוד לעלות לארץ ישראל, ועל כן ביקש למנות במקומו את בנו, ר' חיים, רבה של מוסקבה, אך חלק מהתלמידים התנגדו, כי רצו את הרב חיים סולובייצ'יק. תסיסה זו גרמה בסופו של דבר להלשנה לשלטונות על "תפקודה הלקוי" של הישיבה, שהביאה להתערבות שר ההשכלה הרוסי.

במהלך חייו חיבר ספרים מפירושיו וחידושיו. הידוע שבהם הוא פירוש לחמישה חומשי תורה הנקרא העמק דבר.