חומש רמב"ן על התורה - מופיע ע"פ דפו"ר עם תיקונים ושינויי נוסחאות, השלמות מכל כתבי הרמב"ן, ציונים ומקורות, ועם גדולי מפרשיו ומבאריו ובראשם ה"תכלת מרדכי" להגרמ"ג יפה זצ"ל מראז'ינאי, ערוכים ומסודרים ע"פ כת"י ודפו"ר, עם מקורות, הערות וביאורים. חמישה כרכים מהודרים בהוצאת מכון ירושלים.
פירוש הרמב"ן על התורה
עוד פעולותירותו חיבר הרמב"ן פירוש לספר איוב. מאוחר יותר, עדיין בהיותו בספרד, חיבר את פירושו המפורסם לחמשה חומשי תורה. כמו כן חיבר הרמב"ן פירושים גם לספר שיר השירים ולישעיהו, פרק נ"ג.
עם עלותו לארץ ישראל ערך הרמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו. זאת בעקבות חשיפתו לחיבורים נוספים או בעקבות התרשמותו מהגאוגרפיה של ארץ ישראל או ממצאים שנתגלו לעיניו. רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).
פירושו המונומנטלי לתורה התפרסם מאוד. הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו רשב"ם, נכדו של רש"י, כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, רמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים. הפירוש עוסק בביאור המילים, המצוות היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרשחז"ל לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.
בפירושו למקרא, מתעמת רמב"ן עם פירושיהם של שני הפרשנים החשובים של ימי הביניים - רש"י וראב"ע – אותם הוא מצטט. בדומה לרש"י הוא מביא את מדרשי חז"ל, אך בניגוד לו הוא מתעמק ודן במדרשים וקובע האם הם תואמים את פשט הכתוב.
מלבד רש"י וראב"ע, מצטט רמב"ן אף את הפילוסוף היהודי הגדול באותה תקופה - הרמב"ם. את דבריו הוא מביא בעיקר בנושאים פילוסופיים, ואינו חושש להתעמת איתו. לדוגמה, כאשר הרמב"ם מסביר את המעשה באברם ובשלושת המלאכים שביקרו כחלום נבואי של אברם, תוקף אותו רמב"ן בלשון חריפה ואומר עליו כי אסור לשמוע לדבריו.
יחסו של רמב"ן לרש"י הינו יחס של כבוד. לחריפותו של אבן עזרא רמב"ן בביקורתיות: "תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" (לשון רמב"ן בהקדמתו לפירושו לתורה). את פרשנותו הפילוסופית של הרמב"ם מבקר רמב"ן תוך שימוש בביסודות הקבלה. הרמב"ן היה הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך הפרד"ס .