חידושי הרמב"ן על התורה

סט חידושי הרמב"ן על התורה בהוצאת מאור, 4 כרכים, כריכה מהודרת. פסוקי התורה מלווים בחידושיו וביאוריו של הרמב"ן מסודרים בסדר התורה בתוספת ציונים והערות.

אודות הסט חידושי הרמב"ן על התורה

חידושיו של הרמב"ן מסודרים ומחולקים לארבעה כרכים על פי סדר החומשים. סדר חלוקת הכרכים הוא- בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, דברים ותורת ה'. הספרים כרוכים בכריכה מהודרת ויפה ומלווים בציונים והערות.

הרמב"ן היה הראשון שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך הפשט, רמז, דרש וסוד. פירושו המונומנטלי לתורה התפרסם מאוד. הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. בפירוש מתגלה רמב"ן כחוקר מעמיק המפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו. הפירוש עוסק בביאור המילים, המצוות היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש חז"ל לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.

בפירושו לתורה, מתעמת רמב"ן עם פירושיהם של שני הפרשנים החשובים - רש"י וראב"ע – אותם הוא מצטט. בדומה לרש"י הוא מביא את מדרשי חז"ל, אך בשונה ממנו הוא מתעמק ודן במדרשים וקובע האם הם תואמים את פשט הכתוב. מלבד רש"י וראב"ע, מצטט רמב"ן אף את - הרמב"ם. את דבריו הוא מביא בעיקר בנושאים פילוסופיים, ואינו חושש להתעמת איתו. 

אודות מחבר הספר חידושי הרמב"ן

רבי משה בן נחמן (ידוע בראשי התיבות רמב"ן; ד'תתקנ"ד, 1194 - י"א בניסן ה'ל', 4 באפריל 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.

הרמב"ן נולד בגירונה, קטלוניה, שבצפון מזרח ספרד המודרנית, בשנת 1194, ונפטר בשנת 1270 בארץ ישראל.

הרמב"ן נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים. גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים, אך מעטים השתוו להתפרסותו הרחבה על היבטיה השונים של תורת ישראל ולהשפעתו העמוקה על עולם התורה. ספריו וספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תופסים מקום חשוב ומרכזי הן בלימוד התורה והן בתחום ההלכה הפסוקה. תלמידו, הרשב"א, כתב עליו "לא היה גדול ממנו בחכמה במנין וביראת החטא".

הרמב"ן עסק במספר רב של תחומים - היה פרשן מקרא, חכם תלמודי, רופא, הוגה דעות, מקובל, ואף כתב שירה.

האזור שבו חי ופעל נמצא בין ספרד הנוצרית לספרד המוסלמית, ולכן ניכרים עקבות השתיים בהגותו. הוא ממזג בכתיבתו את הפילוסופיה הספרדית יחד עם שיטת הניתוח של חכמי אשכנז.

הוא היה בן דודו של רבי יונה גירונדי וקיים אתו קשרי התכתבות. תלמידיו המפורסמים היו רבי שלמה בן אדרת (רשב"א) ורבי אהרן בן יוסף הלוי מברצלונה (הרא"ה). רמב"ן שימש כרב הראשי של קטלוניה לאחר מותו של רבי יונה גירונדי ב-1264. הוא שימש גם יועץ למלך חיימה הראשון והשתתף כמפשר בוויכוח על ספרי הרמב"ם.

בסוף ימיו עלה לארץ ישראל.