ברכת חיים על ההפטרות
לרבנו יוסף חיים - הבן איש חי
כרך א' מכיל את ההפטרות של חומשי בראשית-ויקרא, וכרך ב' את הפטרות חומשי במדבר דברים. הספר ברכת חיים כולל חידושים , פירושים, דרושים, רמזים, מעשיות ומשלים נפלאים בדרך פשט רמז דרש וסוד על ההפטרות לכל השנה, להגאון האדיר בנסתר ובנגלה, משנתו קב ונקי, רשכבה"ג המקובל האלוקי רבינו יוסף חיים זיע"א. נדפס לראשונה בירושלים בשנת תשמ"ה מכתב יד, ועתה יוצא לאור מחדש בתוספת מרובה מכתי"ק של רבנו ומאות תיקונים ומראה מקומות, בשנת תשע"ו.
אודות מחבר ספר ברכת חיים
חכם יוסף חיים מבגדאד היה מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. מכונה הבן איש חי על שם ספרו. בגיל 14, למרות גילו הצעיר, התקבל לבית המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשותו של חכם עבדאללה סומך, והיה לתלמידו המובהק. מסופר כי אביו, חכם אליהו, התכתב בשאלות הלכה עם הרבחיים פלאג'י, רבה הראשי של האימפריה העות'מאנית. אביו ידע על גדלות בנו בתורה והתייעץ עמו באחת השאלות ששלח אליו הרב חיים פלאג'י. יוסף חיים הבן שלח תשובה מפורטת בשמו, ולאחר מספר ימים שלח גם אביו תשובה. הרב חיים פלאג'י השיב לחכם אליהו שבנו הקדימו כבר והוא עתיד להיות ענק בתורה. בז' באלול ה'תרי"ט נפטר אביו, וחכם יוסף חיים, אשר עד אז נמנע מלהתבלט בציבור, קיבל עליו להנהיג את קהילת בגדאד. מנהיגותו לא התבטאה בקבלת משרה רבנית רשמית, אלא בכך שכל השאלות הקשות בהלכה היו מובאות אליו ובכך שהיה דורש בפני הציבור. את דרשתו הראשונה נשא ביום י"ג באלול, בתום השבעה על אביו, ומאז הנהיג את קהילת בגדאד במשך חמישים שנה עד יום מותו. חכם יוסף חיים היה בקשר רציף עם מקובלי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, אימץ ממנהגיהם והנחיל אותם ליהודי בבל.
ספרי הבן איש חי
חכם יוסף חיים כתב למעלה מ-100 חיבורים אך רק 53 מהם יצאו לאור. חיבורים אלו עוסקים בכל מקצועות התורה ומשקפים את ידיעותיו הרבות במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בפיזיקה ובכלכלה. כמו כן מתגלה בקיאותו הרבה בספריהם של כל גדולי ישראל: בנגוד לשאר מקובלי ספרד, הוא לא נשאר תמיד נאמן לפסיקה הספרדית ולעתים קרובות נטה לפסיקת גדולי אשכנז ובמיוחד החסידים. חלק נכבד מספריו הם אסופות שו"ת אשר נשלחו אליו מכל קצוות תבל במגוון גדול של נושאים. המפורסם מבין ספרי השו"ת הוא "רב פעלים" אשר מסודר על פי חלקי השולחן ערוך, ובו היה לו משא ומתן בהלכה עם כמה מגדולי דורו ובהם אפשר למצוא את הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר.
שיטת פסיקתו של הבן איש חי
בספריו שילב חכם יוסף חיים את דברי הקבלה עם פסקי הבית יוסף. כשישנה מחלוקת בין פסקי הבית יוסף ודברי האר"י או הזוהר, הכריע כדברי המקובלים. הוא היה מחמיר בהרבה דינים ונחשב כפוסק המחמיר ביותר בין פוסקי ספרד וזאת על מנת לצאת ידי כל הדעות בהלכה. בדרך כלל פסק כרב החיד"א, שממנו לקח הרבה חומרות, הרש"ש והאר"י. במחלוקות בין דברי הרש"ש לדברי החיד"א הכריע כרש"ש.
בנוסף לנטייה לקבל פסקי המקובלים המוזכרים, נטה חכם יוסף חיים רבות אחרי חסידי אשכנז ממזרח אירופה אשר היו ראשי החסידויות הגדולות שם. בזאת היה שונה מהחיד"א שגם התעניין בכתביהם אולם לא הכניסם ליצירתו הספרותית או הלכתית. את פסקיהם הוא העדיף פעמים מספר על פני פסקי הבית יוסף וזאת משום שראה בהם פסיקות יתר מתאימות על פי הקבלה. פעמים רבות הוא העדיף את פסקי הרמ"א על פסקי הבית יוסף. בפסיקותיו המנוגדות לבית יוסף הוא יצר מעין שלוב בין פסיקה ספרדית-קבלית ופסיקה אשכנזית-חסידית. לפעמים סותרים דבריו דברי מקובלים ספרדים אחרים כגון החיד"א ותמוהים הם שכן בעניינים אחדים הכריע נגד כל עמודי ההוראה כגון הרמב"ם, השלחן ערוך והרא"ש ונקט עמדה אחרת.
את המהדורה הראשונה לחלק מספריו הוציא חכם חיים בעצמו על ידי בתי דפוס בירושלים. מנהגו היה לשלוח את ספריו להדפסה בירושלים, למרות ההוצאות היקרות ולמרות שיכל לשלוח אותם לדפוס ליוורנו ולצמצם בהוצאות, וזאת כדי לתת פרנסה ליהודי ירושלים ולחזק את ידי יהודי היישוב הישן שהתקיים בארץ ישראל מאז חורבן בית מקדש שני. אחרי מותו עמל בנו יעקב בכך ולימים הוצאת ספריו עבר לנחלת הכלל של יוצאי עיראק.