אבן ישראל - חלק ג - ללמד בני יהודה קשת
מאת הרב עודד ולנסקי, עוסקת בהעמקת המבט האמוני על תהליכי החיים בדורות הגאולה מתוך משנתם של הראי"ה והרצי"ה. בספר מתבררת חובת המלחמה ומידות הנפש העומדות לביסוס נפש הלוחם הישראלי.
כריכה קשה, גודל רגיל.
תוכן ספר אבן ישראל חלק ג'
בספר מתבררת חובת המלחמה - תוכן מהותה וממשות חיוניותה, מידות הנפש העומדות ביסוד נפשיותו של הלוחם הישראלי וטוהר יראת ד' המיוחדת לחיי מצוותו של לוחם ופרטיה למעשה.
הקדמת הספר אבן ישראל חלק ג'
שנים רבות נתון הייתי בכף הקלע של מלחמה פנימית עזה, אשר לא נתנה לי מנוח. מצד אחד מצאתי את עצמי, כבן הדור הזה, נדחף ממעמקי רוחי ונפשי לדבר על דבר המלחמה, המטרדת ומיסרת מאוד את כנסת ישראל בתקופת חייה האחרונה, עת הולכת היא וקמה לתחיה מחדש על אדמת מכורתה. ולעיתים, אף העירוני רעיוני להגות בה, לחשוב בה מחשבות, בצפונת יסודי חיוניותה הישראלית המקורית. אך בד בבד התעוררה בי לפרקים סלידה עמוקה מעצם מחשבתי זאת, כלום ראוי כלל לדבר על דבר המלחמה, השייכת באמת לחלק היותר עכור והאפל של חיי תקומתנו הלאומית לתחיה בארץ ישראל. וגם אם כן הראוי אנוכי, הדל, להגות בה מחשבה ולדבר על אודותיה.
כך התהלכתי תקופה ארוכה כמו חצוי בנפשי, ואז "מסביב יהום הסער"! והבקע גם הבקיע אל תוך עולמי הפנימי, לטלטלני בחוזק ...
ויהי היום, יום כ"ט בסיון התשמ"ג המר והאיום, והכל קיבל מימד שונה. בעוד מתנהלים היינו לאטנו, בהחל עלות השחר, בואכה העיר צור, במשימה של פתיחת ציר, והנה לפתע ... "רכב אש וסוסי אש" !!!
בשוך הקרב הנורא העקוב מדם, ואוותר אנוכי כמעט לבדי, כמעט אין איש חי עמי, בריא בגופו ובנפשו וממשיך לתפקד. איומת זועת הקרב הנורא רבים חללים הפילה, חלקם חללים ממש וחלקם פגועים בנפשם.
נשמתו של הק' סמל אפרים חזן הי"ד, פרחה ועלתה לה לגנזי מרומים מיד, ולא נותרה בידינו אפילו אפשרות קלושה לנסות ולהשתדל להצילו. על חיי הק' רב"ט מרדכי הראל הי"ד נאבקתי זמן רב, אך בסופו של דבר הנסיון להחיותו וליצבו היה ללא הועיל, כי לקח אותו האלהים ואיננו. האחרון שנותר, נאחז בעקשנות בארצות החיים כמו ממאן להתנתק ממסכת התהלכותו המיוחדת בם לפני ד', היה הק' סרן נפתלי דודלס הי"ד. צוותים רפואיים מתוגברים ניסו בכל מאודם לחזקו ולהחיותו, אך למרות מאמצם הגדול ורוב מסירותם ותושיתם, לא עלה בידם להצילו. פציעתו היתה קשה, קשה ביותר...
ובעוד ידי, העוזרת במלאכת ההצלה, מעסה את ליבו הטוב של נפתלי, ונפשי חוגרת עוז ונאחזת בכל תעצומותיה בכנף נשמתו, ממאנת היפרד, והוא הלא אנוֹש כערכי אלופי ומיודעי, רעי האהוב, תלמידי היקר ומפקדי בחסד, פרחה ועלתה לה הזכה־הטהורה למחיצת עליון, שאין כל בריה יכולה לעמוד בה.
"בקרובי אקדש"!!!
... גוילין נשרפין ... אותיות פורחות באויר ...
נורא! "נורא ממקודשיך"! וַאדוֹם!
ומאז שבתי בשלום לביתי, ממלחמת לבנון, ואני אוד מוצל מאש ממש, ובגדי חמוצים מדם אחי ורעי הקדושים אשר בארץ המה, הנאהבים והנעימים בחייהם אשר במותם לא נפרדו, והם הישרים והטהורים, המתנדבים בעם, מוסרי נפשותיהם הזכּוֹת על קדושת ד' בהגנת העם והארץ, לא מצאה נפשי מנוח הצג כף רגלה. וחרף כל קשיי וטלטולי הפנימיים, מצאתי את עצמי יותר ויותר נדחף ממקור עצמוּתי הפנימית ושם נפשי בכפי להחל במלאכת הקודש המיוחדה, בדחילו וברחימו. אז החילותי להשתדל, לאט לאט ובאין רואה, כמעט כמעשה של דבר יום ביומו, ללקט אחת אל אחת את פזורי אותיות נשמותיהם הקדושות כמלקט שיבולים. וגרעיני האותיות הנקבצים הלכו יותר ויותר ורבו, ויאספו כעמיר הגורנה ויתגבשו למילים, והמילים תצטרפנה למשפטים, והמשפטים לרעיונות ולתכנים מתרחבים, למען הניח להם, לקדושי עליון אלה, שם ונחלה בארצות חיי נצח ישראל וגאולתו. ובעולם האלמותי, במעלות קדושים וטהורים אשר כזוהר הרקיע מזהירים, תשׂבענה נשמותיהם הטהורות־האציליות, עונג ונועם ד' מזהרי אורות התחיה ופריחת הגאולה עצמה המתקדמת והולכת, אשר ימלאו חדוות קודש את כל חוגי העולמים.
לדרישת רבים, גדולים וחשובים, ולקיים מתוך כך מצות צדיק מו"ר, מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל, אשר ציווני־פקדני משכבר הימים, לברר ולסדר דברים, כדרכי בסִגנוני, בענינים חמורים אלה, אשר לִמדני והדריכני בהם לפרקים, ובכמה ענינים אחרים, ולהשתדל לזכות בהם את הרבים, הסכמתי להדפיס כמה בירורים נחוצים בעניני "מלכים ומלחמותיהם" הנוהגים בדורותינו. ואף על גב שיודע אני עד כמה רחוקים הענינים הנדונים בספר זה מלהיות שלימים, ולו רק מעצם היותם חלק מסויים בלבד ממה שנתברר על ידי בסוגיות אלה, שכן ענינים רבים, בעיקר בדברים הנוגעים להלכה, אך גם בענינים רוחניים שבאגדה, הנוגעים אל הנושאים הנדונים, לא צורפו לספר זה, כי קצר המצע, עם זה גדולה היא תקוותי שיביאו הדברים תועלת למעיין בהם, גם כמות שהם.
וזאת למודעת: "החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חידושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה, הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה" (מסילת ישרים, הקדמה). ובכלל דברי החסיד בהקדמה לישרת מסילתו העולה, הכל.
"אודה ד' בכל לבב בסוד ישרים ועדה" (תהילים קי"א א'). ומתוך כך גם תודות מרובות לעוזרי הנאמנים העוסקים עמדי במלאכה במסירות ובדקדקנות מרובה, הרב זאב נוימן, הרב יאיר דיאמנט, הרב שי פיצ'ר, ר' אברהם כהן וכל יקירי האחרים שלא הזכרתים בשמותיהם. כולם יעמדו על הברכה ממקור הברכות, על רוב מסירותם ודאגתם להוציא דבר מתוקן מתחת ידם המיומנה.