הספר משפט המלוכה בישראל, הרב ד"ר שמעון פדרבוש, הוצאת מוסד הרב קוק, 256 עמודים, כריכה קשה. בירורי הלכות מדיניות וחברתיות לאור שאלות זמננו, בעיות של דמוקרטיה וכלכלה ופתרונן לאור ההלכה.
אודות הספר משפט המלוכה בישראל
...מעולם לא חדלה בישראל דרישת המשפט העברי בתור אחד הגילויים הנפלאים של חיינו הרוחניים. אף בנכר התרכזה גאוניות האומה במקצוע המשפטי, והיא גם ששמרה על הרציפות הבלתי פוסקת בהשתלשלות תורת - המשפטים העברית.
בכל החליפות והתמורות במרוצת דורות של אלפי שנים, בכל שנויי צורה והפרשי סגנון והבדלי נושאים, שבין משפטי תורת משה ובין הלכות אחרוני הפוסקים שבתקופתנו לא נשתנתה מהותם המוסרית ומגמתם האנושית האחידה. בכל הדורות הרבים האלה נשאר המשפט העברי נאמן לתעודתו הראשית שניתנה לו בתורה להתקומם לכל משטר רשע וזדון, לכל השתררות אנשי זרוע התקיפים והעריצים ולהיות מגן ומחסה לגרים, עניים, שבויים יתומים ואלמנות, לכל החלשים והעלובים המדוכאים והנלחצים בחברה.
עלינו להוציא לאור את אוצרות החמדה של המשפט העברי העתיק מבית גניזתם לברר מחדש את טיבם ולעמוד על מהותם להפוך בהם ולהפוך בהם למען נמצא פתרונות לבעיות המסובכות של מדינה חדישה..(מתוך ההקדמה לספר משפט המלוכה בישראל)
אודות מחבר הספר משפט המלוכה בישראל
הרב ד"ר שמעון פדרבוש (י"ז בשבט תרנ"ב, 15 בפברואר 1892, נארול - ז' באלול תשכ"ט, 21 באוגוסט 1969, ניו יורק) היה רב, ראש ישיבה עורך תורני ומחבר ספרים פורה. פעיל ציוני בולט במזרח אירופה ובארצות הברית, חבר הוועד הפועל הציוני, ומראשי הפועל המזרחי.
נולד בנארול (אנ') שבגליציה (במאה ה-21 בפולין) בשנת 1892, לטשארנה צציליה לבית הירש, ולצבי הירש פדרבוש שהיה אדם אמיד, בנו של אברהם פדרבוש שכיהן כראש האזרחים בנארול. בילדותו למד בעיירת הולדתו, ובהיותו בן עשר הזמין אביו את הרב שמעון פליוור כדי ללמדו.
בהיותו בן 12 פרסם את מאמרו הראשון בכתב העת התורני "השחר" שיצא לאור בדמביץ. בהיותו בן 17, ב-1909 נסמך לרבנות על ידי רבו הרב יעקב טפיך, ועל ידי גדולי גליציה, רבי שלום מרדכי שבדרון ורבי מאיר אריק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלטה משפחתו לווינה בירת אוסטריה, שם השלים את לימודיו הכלליים בשנה וחצי ועמד בבחינות הבגרות. ב-1917 החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בווינה ובאוניברסיטה המקומית והצטרף לארגון צעירי המזרחי "צעיר ישראל".
עם שוב משפחתו לגליציה, המשיך את לימודיו באוניברסיטת קרקוב ואוניברסיטת לבוב והמשיך בפעילותו הפוליטית בתנועת המזרחי. הוא היה שותף בעריכת שלל בטאוניה של התנועה בגליציה. כן היה שותף להקמת הסתדרות תרבות להפצת הלשון העברית. ב-1922 חזר לווינה להשלמת לימודיו, הגן על התזה שלו שעסקה בהתפתחות מידת האמת לאור המוסר הסוציולוגי, וזכה בתואר דוקטור.
ב-1928 נישא למרים, בתם של ישעיה הורוביץ וחנה בתו של תעשיין הבירה זליג מילשטיין. גיסו, אח אשתו, הוא הסופר והעורך יעקב הורוביץ. לבני הזוג נולדו שני ילדים: אוריאל פנחס ועמנואל.
בשנת 1930 הוזמן לכהן כרבה של הלסינקי בירת פינלנד, משרה בה החזיק עד 1940. הוא ארגן ועידה של נציגי שלוש הקהילות בפינלנד: הלסינגפורס, אובו וויבורג, בה נבחר לרבה הראשי של פינלנד. הרב פדרבוש ניהל מסע הסברה נגד נישואי תערובת ותיקן שלא להעלות לתורה אדם שנשוי לנכרית. הרב פדרבוש גם קבע שהקהילה אינה רושמת ילדים יהודים שלא ניתן להם שם עברי בפנקס הילודים, ואסר להקים מצבות שהכתובת העברית בהן אינה גדולה מזו הלועזית. בשנת 1933 היה ניסיון לאסור את השחיטה בפינלנד, אך הודות לתעמולה של הרב פדרבוש ההצעה נדחתה. הוא פרסם ספר בשוודית ובפינית: "פרוטוקולי זקני ציון לאור האמת". במקביל שימש כמרצה באוניברסיטת הלסינקי. במסגרת המאבק על השחיטה הכשרה, היה הרב פדרבוש סבור שיש מקום להתיר הימום הבמה לפני שחיטתה באמצעות חנקן.
ב-1940 היגר לארצות הברית בשל החשש מפלישה סובייטית או נאצית לפינלנד. ב-1941 התמנה כנשיא הפועל המזרחי בארצות הברית.
הספר משפט המלוכה בישראל מצטרף לחיבוריו השונים של הרב ובניהם: שלמות היהדות: על רעיון "המזרחי". עיונים, בנושאים שונים, כולל את הדיסרטציה שלו, חקרי תלמוד, המוסר והמשפט בישראל ועוד.. כמו כן ערך ספרים רבים.
בז' באלול תשכ"ט, 21 באוגוסט 1969, נפטר, והועלה לקבורה בירושלים.